פסק-דין בתיק עת"מ 2093-08-12

הקדמה :

העותרים, יורשי עיזבון המנוח רחמים כהן ז"ל שנפטר ביום 26/9/08 (להלן: "המנוח"), עותרים במסגרת העתירה שלפניי להורות למשיבה, עירייה טבריה (להלן: "העירייה"), למחוק כל חוב ארנונה ומים הרשום על שם המנוח ו/או על שם עיזבונו בגין ששה נכסים שונים המצויים בשטחה של העירייה: דירת מגורים ברח' אלחדיף 71, גו"ח 15007/1; נכס מסחרי (מכולת) ברח' אלחדיף 30, גו"ח 15077/14; נכס בשוק העירוני, גו"ח 15026/72; נכס מסחרי (קיוסק) ברח' הגליל; שילוט שווארמה לי; דירת מגורים בכיכר ז'בוטינסקי 21, גו"ח 15003/85 (להלן יחד: "הנכסים").

המנוח, שהעותרים באים בנעליו, צבר חוב כספי לעיריית טבריה בסך כולל של 499,002 ש"ח, נכון ליום 21/8/12, בגין מיסי עירייה שלא שולמו החל משנת 2003 עבור הנכסים המפורטים לעיל, כמפורט בתדפיסים אשר צורפו כנספחים לתגובת העירייה לעתירה המנהלית.

יושם אל לב כי בתדפיסים אלה וכן בטיעוני העירייה, לא קיימת התייחסות לשילוט שווארמה לי הנזכר לעיל, ובנסיבות אלה, בית המשפט מניח כי המדובר בנכס שאינו נכלל במסגרת הנכסים ברי החיוב מושא עתירה זו.

בתמצית, טוענים העותרים כי חובות המנוח ו/או עיזבונו לעירייה בגין הנכסים התיישנו, כי העירייה השתהתה שיהוי ניכר בניסיונה לגבות את החוב בגין אותם נכסים, וכן כי חלק מהנכסים נושא העתירה כלל לא הוחזקו על ידי המנוח.

מהלך הדיון בעתירה :

העתירה בה עסקינן הוגשה לבית המשפט ביום 1/8/12. העתירה הוגשה נגד העירייה ונגד חברת מי רקת טבריה בע"מ, שבהמשך נמחקה ללא צו להוצאות. עתירה זו נקבעה לדיון לפניי.

ביום 29/11/12 הגישו העותרים בקשה לבטל את העיקולים שהטילה העירייה על כספיהם ונכסיהם המצויים בידי צדדים שלישיים, וכן עתרו בבקשה לעכב את הליכי הגבייה הננקטים על ידי העירייה עד לסיום הדיון בעתירה. בו ביום ניתנה החלטה בדבר עיכוב הליכי הגבייה וביטול כל פעולה מבצעית שנקטה העירייה נגד העותרים במתכונת של מימוש נכסים ותפוסים, וזאת עד למתן החלטה המורה אחרת.

במהלך הדיון הראשון שנערך לפניי ביום 31/1/13 ביקשו הצדדים שהות על מנת לנסות ולבוא בדברים לצורך סיום התיק בפשרה. במהלך הדיון שנקבע ליום 14/4/13 הוברר כי הצדדים לא קידמו דבר והמחלוקות שהיו ביניהם נותרו על כנן. אי לכך, ניתנה החלטה המורה על הגשת סיכומי הצדדים בכתב.

בהמשך, ביקשו הצדדים להאריך את המועד להגשת סיכומיהם, כדי לנסות ולמצות את המשא ומתן הישיר ביניהם. דא עקא שלבסוף הוברר שגם ניסיון זה לא צלח, כך שלא נותר אלא להכריע בעתירה לגופה.

טענות העותרים :

העותרים טוענים כי לא ידעו על חובותיו של המנוח בטרם פטירתו בשנת 2008.

על פי הנטען, משמדובר בחובות אותם ירשו יורשי המנוח - כך לטענת העירייה - הרי שיש לקבוע כי נטל ההוכחה הנדרש מהעירייה הוא נטל כבד במיוחד, בזיקה לכלל שלפיו נטל ההוכחה הנדרש בתביעה נגד עיזבון הוא נטל מוגבר.

העותרים טוענים עוד כי העירייה התרשלה בהליכי גביית החוב וישבה בחיבוק ידיים מאז שנת 2003, בניגוד לחובת ההגינות המוטלת עליה כרשות ציבורית, תוך שהיא מבקשת ליהנות כיום מהריבית שנצברה על קרן החוב. לטענתם, פעולות העירייה נעשו בשיהוי ניכר, דבר המצדיק היעתרות לעתירה. כן טוענים העותרים כי בנסיבות אלה, מן הראוי להורות על העברת נטל ההוכחה לעירייה, שגרמה להם במחדליה לנזקים ראייתיים משמעותיים, כך שעליה הנטל להוכיח כי הרישום בספריה נכון וכי המנוח לא הודיע על העברת החזקה בנכסים.

בשאלת סמכותו העניינית של בית משפט זה להידרש לעתירה, טוענים העותרים כי הואיל ומדובר בעתירה המגלמת בתוכה מספר טענות, לרבות טענת שיהוי והתיישנות ולרבות טענה שעניינה אי החזקת המנוח בחלק מהנכסים, ובנסיבות הספציפיות של המקרה הנדון, מקום בו עסקינן בחיוב יורשים בחובות ישנים של אביהם המנוח בגין נכסים שלא ניתן למצוא עוד כיום תיעוד לכך שהועברו לצדדים אחרים, הרי שלבית משפט זה סמכות להיזקק לאותן טענות ולהכריע בהן. על פי הנטען, הואיל ובנסיבות המקרה הנדון הגשת בקשה להארכת מועד להגשת השגה, גם אם תתקבל, לא תועיל לעותרים, שכן נגרם להם נזק ראייתי משמעותי ואין ביכולתם עוד לאתר מסמכים הקשורים לשימוש בנכסים, הרי שמן הראוי לקבוע שיש לברר את כל אותן סוגיות בין כתלי בית המשפט ולא בדרך של השגה, מה גם שאין מדובר בבירור עובדתי קשה או מורכב.

עוד מוסיפים העותרים בנקודה זו כי דחיית העתירה על הסף רק משום טעם זה, תפגע בהם ותגרום להם לעיוות דין, וכי המדובר בסוגיה בעלת חשיבות כללית וציבורית שבמרכזה שאלת חיוב עיזבון בגין חיובי ארנונה עבור נכסים שלא נכללו בעיזבון ולא הוחזקו על ידי המנוח, ועל כן יש להותיר את בירור טענותיהם בנדון לבית המשפט.

באשר לגובה החוב, טוענים העותרים כי העירייה לא עמדה בנטל להוכיח כי המנוח חייב לה חוב כלשהו. לטענת העותרים, התדפיס המפרט את שלבי הטיפול בגביית החוב מהמנוח כלל במקור התייחסות רק לדירת המגורים בכיכר ז'בוטינסקי, כאשר לטענת העירייה במסגרת מסמך זה ההתייחסות הייתה לכלל הנכסים כמקשה אחת (ראו מכתב העירייה מיום 24/6/12), ואולם בדיעבד התברר כי הונפק תדפיס מעין זה גם ביחס לנכסים הנוספים, באופן המעמיד בספק את כשירותם ואמינותם של מסמכים אלה. מכל מקום, לטענת העותרים המדובר במסמך פנימי של העירייה שאינו נתמך בכל מסמך אחר, כך שאין להסיק ממנו כי פעולות הגבייה הנקובות בו אכן בוצעו על ידי העירייה.

בנוגע לשילוט שווארמה לי, בגינו חויב המנוח, טוענים העותרים כי למנוח לא היה מעולם עסק שמכר שווארמה, כך שלא ברור כיצד זה נקשר החיוב בגין רכיב זה למנוח, מה גם שעל פי התדפיסים שצורפו לעתירה, נכס זה חויב בחיוב כפול, דבר המעיד אף הוא על כך שהחוב בגין השילוט האמור בטעות יסודו.

באשר למכולת ברח' אלחדיף 30, טוענים העותרים כי חיוב זה אף הוא מקורו בטעות, שכן המנוח כלל לא החזיק בנכס זה.